הבעת השעמום על פניו של מגלה הארצות לא השתנתה מהרגע שהגיע אלינו ועד רגע עזיבתו.
ולפני שהוא עלה שוב לספינה שלו שעמדה להרים עוגן, ניגשתי אליו ואמרתי: זו בוודאי הרגשה לא נעימה, להגיע הנה מהצד השני של העולם רק כדי להתאכזב ככה בסוף.
זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו מחייך. להתאכזב? הוא שאל. מה פתאום. הרי בדיוק בשביל זה יצאתי לדרך: כדי להוכיח, לעצמי ולאחרים, שבעצם אין שום דבר יוצא דופן בשום מקום, ואין בכלל צורך לנסוע רחוק; מתחת לפני השטח מה שיש שם הוא תמיד מה שיש כאן. ועכשיו אני יוצא שוב לדרך לשם, אל מקומות שעדיין לא ראיתי, כדי להמשיך ולבסס את ההוכחה.
השאר תגובה